התקנת מערכת סולארית מסחרית על גגות מסחריים ומוסדיים היא כלי תפעולי, כלכלי ומשמעותי עבור חברות, בנוסף להיותה אמצעי שיווקי לחיזוק התדמית הסביבתית.
אולם במרכזו של כל תכנון של פרויקט סולארי מסחרי ניצבת שאלה אסטרטגית מרכזית: מהי המטרה העיקרית של המערכת? האם המערכת הסולארית מיועדת ליצירת תזרים הכנסות נפרד ממכירת חשמל לרשת, או שהיא נועדה בראש ובראשונה להפחית באופן ישיר את הוצאות החשמל בעסק? התשובה משתנה כמובן ממקרה למקרה ותלויה בפרמטרים כגון:
- פרופיל הצריכה של העסק.
- מבנה התעריפים בצריכת החשמל בעסק.
- קיבולת החיבור לרשת החשמל.
- המטרות הפיננסיות של החברה.
כיום יש בישראל שני מודלים מרכזיים להפעלת מערכת סולארית מסחרית ובמאמר הבא נעמוד בקצרה על ההבדל ביניהם.
מודל מכירת החשמל לרשת (תעריף הזנה מובטח)
מודל מכירת חשמל לרשת הוא מודל שבמסגרתו כל החשמל המיוצר על ידי המערכת הסולארית מוזרם ישירות לרשת החשמל הארצית. העסק מתפקד כזכיין ייצור והחברה המנהלת את הרשת (או ספק החשמל הפרטי) משלמת תעריף קבוע ומובטח לכל קילו-וואט שעה (קוו״ש) מיוצר. ההתקשרות הינה בחוזה ארוך טווח, לרוב ל-25 שנה.
יתרונות מרכזיים:
- תזרים מזומנים צפוי ויציב: הכנסה פסיבית קבועה עם סיכון מבוטל, שאינה תלויה בשינויים בפעילות העסקית הפנימית.
- הפיכת גג נטוש לנכס מניב: ניצול שטח מת ליצירת תשואה גבוהה על ההון המושקע.
- פשטות חשבונאית: ניתוח פיננסי פשוט של המיזם – עלות הקמה מול הכנסה מובטחת מובנית.
- מימון בנקאי : לפרויקט ניתן לקבל מימון מלא מהבנק לכן אין צורך להעמיד הון (בתלות בנוטל ההלוואה)
למי זה מתאים? מודל זה מתאים בד"כ לחברות נדל"ן מניב ו/או למרכזים לוגיסטיים (מרלו"גים) המשכירים את המבנה לצד שלישי. כך גם המודל עשוי להתאים לעסקים בעלי שטח גג נרחב (מעל 1,000 מ"ר) עם פרופיל צריכת חשמל נמוך, או מפעלים ומתקנים שעיקר פעילותם מתרחשת בשעות הלילה.
המודל מתאים גם לבעלי נכסים שרוצים הכנסה קבועה שקטה ולא נתונה לשינויים, או לחילופין בגגות גדולים ניתן לבצע את 2 הווריאציות ביחד. כלומר, גם מערכת לצריכה עצמית וגם מערכת להזרמה לחברת חשמל בתעריף קבוע. כתלות בדרישת הלקוח ובאפיון הפרויקט .
מודל הצריכה העצמית
מודל הצריכה העצמית שונה בכך שבמסגרתו החשמל המיוצר במערכת הפוטו-וולטאית מוזרם קודם כול אל לוח החשמל הפנימי של המבנה ומזין באופן ישיר את המכונות, התאורה, מערכות המיזוג ומחשבי החברה. עודפים, במידה שקיימים, מוזרמים לרשת החשמל.
יתרונות מרכזיים:
- קיזוז תעריפי חשמל גבוהים: חיסכון ישיר בעלויות החשמל העסקיות (הכוללות רכיבי ייצור, חלוקה והולכה), המשפר באופן מיידי את שורת הרווח התפעולי.
- גידור מוחלט מפני התייקרות החשמל: ככל שמחירי החשמל במשק עולים, כך המערכת "חוסכת" סכום גבוה יותר בכל חודש.
- מקסום חיסכון בשעות תעו"ז: עבור עסקים המשוקללים לפי תעריף עומס וזמן (תעו"ז), ייצור חשמל בשעות היום מקזז צריכה יקרה במיוחד בשעות השיא (פיק) וזאת בהקמת מערכת סולארית הכוללת אגירת אנרגיה בגודל המתאים.
למי זה מתאים? מודל הצריכה העצמית מתאים בד"כ למפעלים, רשתות קמעונאות, מבני משרדים ומרכזי קירור הפועלים בעוצמה רבה בשעות היום. כך גם זהו מודל רלבנטי לעסקים הנדרשים להוצאות חשמל גבוהות בגין תעריף תעו"ז או ארגונים אשר מחויבים להפחית את טביעת הרגל הפחמנית הישירה שלהם לטובת ירידת זיהום מכוח ESG.
השוואה אסטרטגית: מכירה מול חיסכון
| פרמטר | מודל מכירה לרשת | מודל צריכה עצמית (חיסכון) |
| יעד פיננסי מרכזי | הכנסה פאסיבית ותזרים נפרד | הפחתת הוצאות תפעול |
| תלות בפרופיל הצריכה | ללא תלות (הייצור עצמאי) | תלות גבוהה בצריכה בשעות השמש |
| רמת סיכון ותשואה | סיכון נמוך מאד, תשואה מובטחת | תשואה גבוהה התלויה בתנודות מחירי החשמל |
| השפעה על תעריפי תעו"ז | ללא השפעה ישירה | מקסום החיסכון בשעות תעריף השיא. |
| ערך הנכס | תשואת שכר דירה / נדל"ן גבוהה | התייעלות אנרגטית והורדת עלויות החזקה |
עידן האגירה: המודל המשולב
התפתחות טכנולוגיית אגירת האנרגיה (BESS – Battery Energy Storage Systems) מאפשרת כיום לשלב בין שני המודלים ובמידה רבה "ליהנות מכל העולמות". שילוב סוללות אגירה במערכת הסולארית העסקית מאפשר:
- אגירה בצהריים ופריקה ב"פיק": אגירת עודפי חשמל סולארי שנצברו בשעות הצהריים, ופריקתם בשעות הערב כשערכי התעו"ז בשיאם.
- רציפות תפקודית (גיבוי): הסוללות משמשות כמערכת גיבוי בהפסקת חשמל ומבטיחות את המשכיות קווי היצור והשרתים.
- ניהול עומסים דינמי: הזרמת עודפים לרשת בדיוק בשעות שבהן התעריף שהרשת מציעה עבור החשמל הוא הגבוה ביותר.
קבלת ההחלטה העסקית
הקמת מערכת סולארית מסחרית אפשרית עם גמישות תכנונית מלאה. כיום ניתן להקים על גבי המבנה המסחרי מערכת תעריפית למכירת חשמל במרוכז, או מערכת לצריכה עצמית להפחתה ואיפוס של עלויות החשמל העסקיות.
הבחירה בין המסלולים תלויה בתכנון הכלכלי והמשפטי שהעסק מגדיר מראש בעת הגשת הבקשה והאישורים מול חברת החשמל או מנהל המערכת.
בכדי לקבוע איזה מסלול והסדרה ישיגו את ה-ROI (תשואה על ההשקעה) המהיר והרווחי ביותר עבור הארגון, מומלץ לבצע בדיקת היתכנות מקיפה. בדיקה זו כוללת ניתוח נתוני רבע שעה (קובץ מתקן) למיפוי מדויק של פרופיל הצריכה, בירור "זיקת רשת" לבחינת יכולת הספיגה וההזרמה של הרשת האזורית, וצירוף שיקולי מיסוי ופחת מואץ.
תכנון מדויק של המודל וההסדרה הנכונים יבטיח שהגג העסקי שלכם יהפוך מנטל תפעולי למנוע צמיחה פיננסי ויציב לאורך עשרות שנים.
