המעבר של משק החשמל לאנרגיות מתחדשות מציב בפנינו פרדוקס מרתק: ככל שאנו מתקינים יותר פאנלים סולאריים ומייצרים יותר חשמל נקי, כך קשה יותר לנהל את רשת החשמל.

הסיבה טמונה בחוסר סנכרון בסיסי בין הטבע לבין הרגלי החיים שלנו. השמש זורחת במלוא עוצמתה בצהריים, אך שיא צריכת החשמל הביתית והמשקית מתרחש דווקא בשעות הערב, כשהאור דועך ואנחנו חוזרים הביתה.

כדי לפתור את הפער הזה ולהפוך את האנרגיה הירוקה למשאב אמין וזמין 24 שעות ביממה, נכנסת לתמונה הטכנולוגיה שמעצבת מחדש את עתיד האנרגיה: אגירת אנרגיה.

האתגר המבני: מהי "עקומת הברווז" ולמה היא מעמיקה?

ברשתות חשמל עתירות אנרגיה סולארית נוצרת תופעה המוכרת בשם "עקומת הברווז" שהינה למעשה תיאור ויזואלי של הביקוש נטו לחשמל (סך הצריכה במשק פחות החשמל המיוצר ממקורות מתחדשים) לאורך היממה:

  • בשעות הצהריים (בטן הברווז): הייצור הסולארי נמצא בשיאו ומציף את הרשת, מה שמוריד באופן חד את הביקוש לתחנות כוח קונבנציונליות ויוצר "בטן" עמוקה בגרף.
  • בשעות הערב (צוואר הברווז): עם שקיעת השמש, הייצור הסולארי צונח לאפס בתוך זמן קצר, בדיוק ברגע שבו הביקוש של הצרכנים מזנק. מצב זה מאלץ את מנהל המערכת להזניק במהירות תחנות כוח מבוססות דלקים פוסיליים כדי למנוע הפסקות חשמל ולשמור על יציבות הרשת.

נתוני הייצור המשקי בישראל ממחישים היטב כיצד ככל שחדירת האנרגיה הסולארית גדלה, כך "עקומת הברווז" מעמיקה והפער בין שפל הביקוש בצהריים לשיא הביקוש בערב מתרחב – תופעה שבולטת במיוחד בחודשי החורף:

להלן הנתונים מתוך הימים המייצגים בחודש ינואר (במגה-וואט), הממחישים את המגמות ואת האתגר ההולך וגדל:

  • שיא הביקוש בערב: בינואר 2024 עמד שיא הביקוש על 9,260 מגה-וואט, ועד ינואר 2026 הוא זינק ל-11,587 מגה-וואט – נתון המצביע על עלייה חדה בצריכת השיא במשק.
  • מינימום ביקוש בצהריים (ביקוש נטו): בינואר 2024 נרשם שפל של 4,916 מגה-וואט, שעלה ל-6,014 מגה-וואט בינואר 2026. מגמה זו משקפת צניחה בביקוש נטו מהרשת בשעות האור, עקב הגידול המסיבי בייצור החשמל הסולארי העצמאי.
  • פער הביקוש היומי (ההפרש בין הצהריים לערב): הפער, שיש לגשר עליו מדי יום, עמד בינואר 2024 על 4,344 מגה-וואט, וזינק ל-5,573 מגה-וואט בינואר 2026. מדובר בגידול משמעותי של כ-28% בפער היומי, המדגיש את הצורך הדחוף בפתרונות אגירה.

הפתרון: מערכת החיסכון והאיזון של רשת החשמל

אגירת אנרגיה מאפשרת 'להזיז' חשמל בזמן, לקלוט אותו כשהוא בשפע "ולשחרר" אותו כשהוא נדרש. בין אם מדובר על פתרונות של אגירת אנרגיה ביתית לצרכן הפרטי ובין אם מתקני ענק של אגירת אנרגיה מסחרית). יתרה מזו, אגירת אנרגיה חכמה, מעבר לפתרון לעקומת הברווז, מספקת שורה של יתרונות למשק:

  • מניעת קיטום ומקסום אנרגיה ירוקה: במקום "לזרוק" עודפי חשמל סולארי בשעות הצהריים בגלל חוסר ביקוש, מתקני האגירה סופגים את העודפים ומזרימים אותם לרשת באופן מבוקר בשעות הערב. כך, ניתן להשתמש באנרגיה נקייה גם בשעות החשיכה.
  • יציבות וגמישות לרשת: בניגוד לתחנות כוח מסורתיות, הייצור הסולארי תלוי במזג האוויר (כמו מעבר עננים פתאומי). מערכות אגירה מגיבות בתוך שברירי שנייה לשינויים פתאומיים – הן מספקות גיבוי בעת תקלות, שומרות על בקרת תדר ומתח תקינים, ומפחיתות את העומס בשעות שיא הביקוש.
  • הפחתת פליטות ועלויות: הצמצום בצורך להפעיל תחנות כוח מזהמות (גז ופחם) בשעות השיא מקרב את המשק לעמידה ביעדי האקלים. במקביל, הירידה הדרמטית במחירי סוללות הליתיום-יון מאז שנת 2010 הפכה את האגירה לפתרון כלכלי ותחרותי.

המבט קדימה: הטכנולוגיה מוכנה, עכשיו תור הרגולציה

הטכנולוגיה של אגירת אנרגיה כבר הוכיחה את עצמה והכלכלה שמאחוריה משתלמת מאי פעם. המפתח להאצת המהפכה נמצא אפוא בידי קובעי המדיניות. במשרד האנרגיה פרסמו לאחרונה מסמך לפיו, בכדי לגשר על הפער שבין הפוטנציאל הטכנולוגי לבין היישום בשטח בקנה מידה ארצי, נדרשת מדיניות ממשלתית ורגולטורית ייעודית אשר תעודד הקמת מתקני אגירה, תסיר חסמים ותבטיח אספקת חשמל נקייה, יציבה ואמינה לשנים הבאות.